שירת
העשבים
כתבה מאת: אמיר
קמינר
מוסף "זמנים
מודרניים", 22 אפריל 2003
ידיעות אחרונות (כל
הזכויות שמורות 2003)
שירי חבקין היא בתה של המלחינה וזמרת שירי הרחוב דרורה חבקין
("יונה פעמונה", "יידישע פיראטען"). פעם היא ניסתה ללכת בדרכי אמה ולשיר,
עשתה סיבוב פרסה והחליטה להמשיך מפעל חיים אחר עסק לצמחי-מרפא
ותרופות-סבתא בראש-פינה. היום חבקין הקטנה מבססת את מעמדה כגורו אמיתי
לרפואת עשבים. שושלת חבקין, סיפור גלילי עם מסר בריאותי.
----------------------------------------------
כשהמלחינה
וזמרת שירי הרחוב הססגונית
והבוהמיינית
דרורה חבקין ("יונה פעמונה", "וחרב אין
ביד
דוד",
ייידישע פיראטען") נפטרה לפני שמונה שנים
מדום
לב, בתה שירי הגיעה לראש-פינה לשבת שבעה בבית
האבן
הקטן, היא הרגישה שאמה נוכחת, פיזית ונפשית,
ושהיא
מנסה לשכנע אותה להישאר בראש-פינה ולהמשיך
את
מפעל חייה, עסק לצמחי מרפא ותרופות סבתא,
ולהפיץ
את בשורתם, הרי בזכותם היא החלימה בשעתו
ממחלת
הסרטן.
"חלמתי
עליה והרגשתי שהיא דוחפת אותי לצעד הזה",
אומרת
שירי. וכך, בגיל 30, היא החליטה לעקור
לראש-פינה
עם בנה הפעוט, בעוד חברה לחיים וכיום בעלה,
ישי
עורקבי, נשאר בתל-אביב. ''אנשים חשבו שהשתגעתי,
כי
יותר
תל-אביבית ממני לא הייתה. ישי לא יכול היה
לעזוב
את
תל-אביב בגלל שיש לו עסק של עבודות יד, ולבוא
לראש-פינה
היה התאבדות מקצועית מבחינתו. אבל משהו
דחף
אותי וזו הייתה מעין ירושה וצוואה לא כתובה:
"תמשיכי
בדרכי,
תעשי את זה". אז מימשתי את הצוואה הזאת. ומאז
ישי
בא אלי לשבתות וחגים ואני באה לשבתות וחגים
בתל-אביב.
ממש כמו צבא קבע.
'צבא
התבלינים' אנחנו קוראים לזה.
"זה
לא פוגע במשפחתיות וזה כנראה הכי מתאים לי.
הוא
מאוד אמיץ לתמוך באישה הקרייריסטית שלו. אני
לא
יודעת אם כל אחד היה מוכן לכך. זה מתכון
לזוגיות
טובה:
כי כשנמצאים כל הזמן ביחד, מדברים על הנאחס
ורואים
אחד את השני עם הגרפסים. אבל כשמתראים רק
בשישי-שבת
ובחגים, זה חגיגי ומתגעגעים, וכל אחד נותן
לשני
חופש לגדול. לא הייתי מחזיקה מעמד עם מישהו
שהיה
מציק לי 'איפה את' וטלפונים כל הזמן".
המעבר
לראש-פינה היה כרוך גם בהתמודדות עם האבל
על
אמה. "חשתי אובדן ואפילו כעס: למה עזבת?
היינו
מאוד
קשורות, וכשהיא נפטרה נפער חור שאף אחד לא
יכול
למלא אותו. וזה בכלל לא הקטע של האימא, היא
הייתה
עבורי מדריכה ומורה רוחנית: מישהו שכל הזמן
מפרגן
ומחזק, וזה מאד חסר לי. עד היום קשה לי בלעדיה
בימיי
הולדת ובלידות, אבל יש לי חמות נפלאה, שהיא
ממלאת
מקום. קשה לי לשמוע חברות שלי מקטרות על
אימא
שלהן. יש דברים שהם לא מובנים מאליהם.
שמונה
שנים אחרי המעבר לראש-פינה, שירי חבקין,
38,
מבססת כעת את מעמדה כגורו של רפואת העשבים;
היא
מופיעה בתוכניות טלוויזיה ("החיים שלנו"
של חלי
גולדנברג,
"בראשית" של עינת ארליך ו"אביגיל אשת
חיל"
של אביגיל אריאלי) ומרצה בנושא, כותבת
במגזינים
ומנהלת עסק לתרופות טבעיות, אותן ניתן
להשיג
בחוות התבלינים בראש-פינה, או בחנויות טבע
ובתי-מרקחת
ברחבי הארץ. "פתאום הפכתי סמכות
לפתרונות
סבתאיים ואנשים מתקשרים אלי כל הזמן: מה
טוב
לפטריות, לבעלי יש תולעים, לבת שלי כואבת
הבטן".
כיום
היא שוקדת על קו חדש של מוצרים, שיגיע
למדפים
בעוד חודשיים-שלושה ויקרא ''חבקין נטורל
טאץ"'.
כשנכנסתי לעסק, דורית אלמליח, אישה מקסימה
ממט"י
בקריית שמונה (מרכז טיפוח יזמות) מאוד עזרה לי,
כי
אני לא מבינה מספיק בעסקים ועשיתי המון
שטויות.
אבל
עם כל העזרה, היה לי מאוד קשה וכאשר כבר קיטרתי
כמה
אפשר לסחוב לבד, וכמה אפשר להתמודד עם
אוברדראפט,
פתאום
קרה לאחרונה נס כשאשת עסקים שהכירה אותי
בילדותי
החליטה
לקדם את ענייניי. היא הייתה הבייביסיטר שלי,
אימא
שלי לקחה אותה תחת חסותה ועזרה לה לעשות את
הבגרויות
ובהמשך היא בנתה את עצמה במו ידיה והיום
היא
אשת עסקים מצליחה וחובקת עולם. "והנה החיים
הפגישו
אותנו אחרי 30 שנה" היא ראתה אותי בתוכנית
של
עינת ארליך, והרגישה שהיא חייבת לפגוש אותי.
אחרי
ההתרגשות הראשונית, לאט לאט ראינו שיש לנו
אותו
ראש: היא מבינה אותי ויש בינינו טלפתיה ואנחנו
אוהבות
ללכת למדיומים. אמרנו, למה שלא ננסה לעשות
משהו
ביחד. היא כל הזמן אומרת: אימא שלך עזרה לי
ועכשיו
אשמח לעזור לך. בנינו יחד תשתית רצינית של
מוצרים
המבוססים רק על חומרים טבעיים ואורגניים".
באמתחתה
של חבקין סדרה של תערובות צמחים
המיועדים
לבעיות ספציפיות. למשל, תה "לילה טוב"
למתקשים
להירדם, תה לסובלים מעצירות, תה לתינוקות
נגד
גזים, לאנטי-סטרס. "ויש גם מוצרי פינוק
ומוצרים
קוסמטיים
לאנטי-אייג'ינג - יש לנו מרכיב סודי שעוד
לא
השתמשו בו בארץ. אנו נשווק אותם ב'סופר-פארם'
ובכל
הרשתות. המשקיעה שלי החליטה גם לחבור לנחום
היימן
לאחר שפנה אלינו ולהעלות את שירי הרחוב של
אימא
על דיסק וגם להוציא בפורמט מחודש את ספר
התבלינים
ועשבי
המרפא שלה.
ובכלל,
אנחנו שופעות תוכניות לעתיד: מסעדה, גינת
תבלינים,
מרכז מבקרים".
משפחת
חבקין גרה בבית אבן בן 110 שנה הצמוד לחנות
התבלינים.
השער והחלונות צבועים בתכלת, אותם צבעה
דרורה
חבקין נגד עין-הרע. בגינה נותרו שיחי תבלין
(לבנדר,
מרווה, נענע, זעתר) ושיחי גרניום שהיא שתלה
בעצמה.
השקדייה בדיוק פרחה כשביקרתי במקום, וגם
כליל
החורש. בחצר מתנוסס עץ אגוזי מלך שמהעלים שלו
שירי
מכינה קומפרסים לכאבי גב, אני יודעת שהאביב
הגיע
כאשר
יש על העץ עלה אחד ירוק", אומרת שירי. בבית
אפשר
למצוא המון צעצועים וגם כלי נגינה פה ושם
ומסתבר
שהבעל
ישי הוא גם מוזיקאי מוכשר). בחצר מתרוצץ הכלב
הג'ינג'י
סנופי, בעוד שובך היונים עומד נטוש. נחל ראש-פינה
זורם
ממש ליד הבית ומשמיע קולות. כששירי קמה בבוקר
או
תולה
כביסה היא יכולה להתבונן בנחל ולהירגע. "יש
פה איכות
חיים,
שקט, מים טובים, אנשים איכותיים. החברויות שלי
פה יותר
אמיתיות.
אומרים לי: מה יש לך לעשות שם, לא משעמם?
אבל
אני הרבה יותר עסוקה פה בגליל מאשר בתל-אביב.
אני
מאוד נאהבת, מרגישה בבית ולילדים שלי טוב שזה
הכי חשוב".
שירי
היא צאצאית לשושלת לא שגרתית. אימה שלה, דרורה
חבקין
ז"ל, הייתה בת למשפחה ירושלמית, דור שישי
בארץ,
נכדתו
של הטבעוני הראשון בישראל. "הוא היה שייך
לקבוצת
אנשים
שתפרו את הבגדים לבד. סבא שלי היה הולך עם סוס
לבית-ספר.
הם נחשבו לתמהונים. סבתא שלי הייתה בת
למשפחה
מנטורי-קרתא. דוד של אימא היה הומוסקסואל,
מוזיקאי
גאון, אסטרולוג ואסטרונום, שהיה חבר של פרויד
ואיינשטיין
הוא למעשה גידל את אימא ונתן לה את הלגיטימציה
לאומנית
שבה. הוא אפילו חזה בכוכבים את היום שבו ייהרג
והוא
אכן נהרג במלחמת השחרור".
כיאה
למורשת המשפחתית, לשירי לא הייתה ילדות
סטנדרטית,
בלשון המעטה. אביה, דב נשרי, היה איש צבא
קבע
והם התגוררו בצהלה. הוריה נפרדו כשהייתה בת
חמש
ואמה עברה לגור עם הזמר דני ליטני ברחוב
בן-יהודה
בתל-אביב. חבקין מעידה שליטני היה "ממש
כמו
אבא שלי. עד היום אני מאוד קשורה אליו, גם
שאנחנו
לא
נפגשים. התקופה הזאת הייתה מסיבה אחת גדולה
ושברנו
חוקים: קמנו מאוחר, נסענו לסיני במקום ללמוד,
הצטרפתי
אליה להופעות בארץ ובחו"ל, גם כשהיא
הופיעה
על אוניות. כל כמה ימים עגנו בנמל אחר
ונתקלנו
בתרבויות ובשפות אחרות. חיים של חופש. עד
היום
אין לי בעיה להגיד לילדים שלי: מחר אין בית-ספר,
תסתלבטו
קצת. הייתי ילדת אינדיגו - ילדים שמחנכים
את
ההורים שלהם, יש להם את האמת שלהם ואי אפשר
להזיז
אותם. הייתי כמו אימא שלה".
בגיל
תשע התייתמה שירי מאביה שנפטר מאולקוס,
ולדבריה
המוות שלו השפיע על הקשרים שלה עם גברים.
"הם
בדרך כלל או מתים או עוזבים. המוות שלו לא תרם
ליציבות
שלי בענייני הזוגיות. וכך גדלתי עם אימא שעושה
הכל
לבד. היא הייתה סופר-וומן והיא הייתה גם
שגרירת אמת:
היית
שם אותה במקום שהיה שם חוסר צדק, ואף אחר לא
יכול
עליה. היא הייתה אומרת את האמת כמו שהיא. היא
לא
נתנה
הנחות ולא הייתה מרשה לוותר על האינטגריטי".
כששירי
הייתה בת 13, אימא שלה לקחה אותה ואת אחיה
אריאל
לאמסטרדם, בעקבות החבר ההולנדי שלה.
"בהולנד
הסתבר שהוא אלכוהוליסט אלים. רק שם יצא
ממנו
השד והוא קיבל צו הרחקה מהבית. אימא עבדה
בתיאטרון
ולימדה מוזיקה את הנכדים של מלכת הולנד.
היא
הייתה הולכת לארמון עם ג'ינס ואומרת לי: 'גם
למלכת
הולנד שהבת שלה מתגרשת יש כאב ראש ועצוב לה".
אחרי
שנים אחדות, הנכדים של המלכה באו לבקר את
אימא
בראש-פינה ואכלו אצלה עוף בידיים, ואמרו 'איזה
כיף
לאכול עם הידיים'".
עם
תום השירות הצבאי היא התחילה ללמוד משחק
בסטודיו
של ניסן נתיב, במחזור של אביגיל אריאלי, צחי
הר-נבו,
רותי גולדברג, רוני פינקוביץ' ודורו בן זאב.
"זאת
הייתה
תקופה נפלאה וקשה כאחד. היה משהו בכיתה הזאת
ששיתק
אותי מבחינה אומנותית. הם כולם באו מתלמה ילין
עם
חברות סמויה, והיו ציניים וטכניים. הייתה שם
בקורתיות
יתר
וזה היה נורא. כל הזמן חיפשו אותך בפינה. הייתה
אווירה
שאתה
לא יכול להיות אתה, אלא מה שמקובל.
מצד
שני, הייתה המון אהבה ויש לי עדיין חברים
מדהימים מהתקופה הזאת".
במהלך
הלימודים נאלצה להתמודד עם מחלת
הסרטן
של אמה. "לאימא היה אמנם צד מוחצן, אבל היא
סחבה
בתוכה הרבה מרירות וכאב, בגלל ילדות קשה
ובדידות.
כל
השנים היא תרגמה את הכאב הזה לשמח אחרים,
אבל
זה לא אומר שבפנים היה לה שמח. יש בספר
שלה
משפט מאוד יפה: 'בתור אמן תמיד רציתי לשמח
אחרים
ונורא היה נחשב בעיניי מה אחרים חושבים. הסרטן
בא
ולימד אותי שהכי חשוב למצוא חן בעיני עצמי'.
המחלה
מאוד קירבה אותנו והייתי נוסעת איתה
לטיפולים,
שלא עזרו. הרופאים לא ידעו מה להגיד. חשנו
חוסר
אונים. אימא לא הסכימה שינתחו אותה. הרופאים
אמרו
שהיא חסרת אחריות. היא הלכה לקבל חוות דעת
שניה
ואמרו לה שאם היא הייתה מנתחת, הסרטן היה פורץ
בכל
הגוף. אז היא בעצם עשתה נכון שהיא הקשיבה
לעצמה".
במקום
ניתוח, דרורה חבקין בחרה לקרוא ספרים על
חשיבה
חיובית ולפעול לפיהם, לגדל גינת תבלינים
ולהיעזר
בצמחי מרפא, "זה לא אומר אמנם שכל חולה
סרטן
יחלים בזכות גינה, אבל כל חולה
סרטן צריך למצוא
את
הגינה הזאת, באופן מטפורי: הוא צריך לנסוע
ליוון, או
להתגרש,
או להתחיל לצייר. לבדוק מה המקום שהזנחת –
ושהנשמה
התחילה להביא סרטן, כדי שתתחיל להתייחס
אליו.
הריפוי נעשה כשאתה משנה את הסוויץ' במוח. אימא
עשתה
שינוי: הפסיקה להיות מרירה ולכעוס, הפסיקה את
הקטע
התחרותי והביקורתי שכרוך בלחיות בתוך הבוהמה
המטורפת.
זה היה המסר שהיא הטיפה לו אחרי שהחלימה.
כולם
חשבו שהיא מתה מסרטן, אבל היא חיה אחר-כך עוד
שנים
יפות ובריאות. ביום שהיא מתה היא עבדה שמונה
שעות
בגינה.
--------------------
מדריך
שירי חבקין (המקוצר) לצמחי מרפא)
דימום
- כורכום, שגם מדביק את הפצע וגם מרפא
את
העור.
כאב
ראש
- מורחים נענע חריפה ובו-חרצית.
כאב
שניים
- תמצית מאורגנו.
אלרגיות
וכעבים
- פרחי באך. "אני גם מכינה מהם
משחה".
טחורים
- טינקטורה - שיטה של מיצוי צמחים.
שותים
30 טיפות בכוס מים, שלוש פעמים ביום. תוך
יומיים
שלושה זה עובר. גם משחה מפיגם טובה
לטחורים.
בעיות
שיער
- רוזמרין.
כאב
בטן
- אניס ושומר. לשלשולים - תמצית
חרובים
ורימונים. גם תה קמומיל עוזר לחיזוק
מערכת
העיכול.
בעיות
בדרכי הנשימה - תה חזק מקורנית או טימין.
כוויות,
עקיצות ובעיות בעור - אלוורה
ולבנדר,
לגירודים
ולאלרגיות כדאי להכין משחת רסקיו -
טיפות
אף עם לבנדר ושמן שקדים.
כאב
אוזניים
-- משחת לבנדר.
עין
הרע
- פיגם
-------------------
עצות
כלליות
*
מומלץ לעשות ניקוי פעם בחודש: יום צום,
שבמהלכו כדאי לנוח ולשתות הרבה תה ג'ינגר
וקמומיל.
הניקוי מחדש את הכוחות וניכר גם בעור
הפנים.
*
להימנע מכל ה"לבנים": בצק לבן, סוכר לבן,
מלח ומוצרי חלב…
*
חשוב שהגוף יהיה מאוזן נכון: מנוחה, חשיבה
חיובית, תזונה נכונה,
''אם אתה קם כל בוקר עם איזה משפט מגעיל,
שנה אותו. לא יעיל
לאגור כעס וטינה, לא להיות מריר, לא לקנא
ולהתחיל לראות את
הטוב בכל דבר".
חזרה לראש העמוד חזרה לעמוד הפרסומים